נעים לאן שנעים

אפשר להגיד שבאנו לכאן כדי לצמוח
וזה טבעם של כל החיים על פני כדור הארץ .
לכן בכל פעם שצמיחה מבקשת לקרות ואנחנו מתנגדים אליה אנחנו מייצרים בחיינו סבל.
אנחנו הולכים נגד הטבע
וזה כואב כי האנרגיה שלנו מושקעת בהמנעות או בתקיעות ובכך אנו יוצרים מאבק וסטגנציה.
ולמה שנימנע מצמיחה?
כי אנחנו רוצים שיהיה לנו נוח וידוע ומוכר ורגיל,
וצמיחה היא מסע לארץ חדשה, הרפתקאה מרגשת אך גם מפחידה.
כי צמיחה היא תמיד פרידה!
צמיחה תמיד תכיל בתוכה הזמנה לשינוי
ושינוי זה בלאגן,
וזה מרגיש לנו כמו אובדן.
אנחנו כל כך מזדהים עם השלב שבו אנו נמצאים בחיים
ומרגישים שכל שינוי
הוא מוות.
סוף.