אני תלמידה נצחית של הרוח ובשנים האחרונות הוספתי לארגז הכלים שלי שלושה כלים שנכנסו לחיי דרך לונה ונטע, שתי מורות שהפכו מיד לחברות נשמה שלי.
לונה בורנשטיין לימדה אותי תטא הילינג, שיטת עבודה אנרגטית עם תת המודע ומערכת האמונות שלנו. השיטה הזאת בעיקר העמיקה את מערכת היחסים שלי עם הבריאה.
עבורי, הילינג זה מרחב של ריפוי המתאפשר מתוך חיבור והיזכרות בטבע הבריא שלנו ומתוך תחושת שייכות וחיבור לאהבה. אחת הסיבות שלא המשכתי במסלול הקליני של לימודי הפסיכולוגיה היתה כי המרחב בו התרחש עבורי ריפוי היה הוליסטי, כלומר ראה את הקשר בין כל הגופים – הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני אנרגטי. וכמובן כלל בתוכו גם את אלוהים.
ואז הגיע לימוד כל כך חשוב, משנה חיים ממש – התמקדות (פוקוסינג).
הכלי הזה אפשר לי ללמוד להרגיש ולבטא רגשות, הוא אפשר לי להתקרב לעצמי, לעבוד עם טראומות, להכיל את עצמי ובעיקר להרגיש בצורה מלאה כל רגש מבלי לחוות הצפה, למדתי לפגוש ולנהל דיאלוג עם חלקי השונים ביניהם: הזכרי, הנקבי, המבקר, הילדה הפנימית. ההתמקדות הראתה לי איך לתת מקום ואהבה לכל הקיים בי ודרך ההכללה הרדיקלית הזאת שנותנת מקום לכל חלקיי, לחוות אינטגרציה וריפוי עמוק בתוכי.
באותו הזמן, נטע ארצי, פתחה בפני את העולם המופלא של הקונסטלציה המשפחתית, כלי שאפשר לי להעמיק את העבודה האישית שלי בקבוצה, לימד אותי אמון ואהבה, חמלה ופרספקטיבה גבוהה. זה כלי שלימד אותי שאפשר לתקן את העבר, וגם את מה שהועבר אלינו מהשושלת המשפחתית שלנו, שאפשר לסיים קארמה, לשנות דפוסים עתיקים, שאפשר, מומלץ וחשוב מאוד להכיר בקיים ובכל מה שקיים בי ושייך אלי. כשאני מפסיקה לדחות חלקים בי, אני לומדת לקבל את עצמי ללא תנאי להיות שלמה עם עצמי עם האחר ועם העולם
